הנה אנחנו מוצאים את עצמנו עוד פעם חוגגים את חג הפורים.
הילדים מתחפשים, קוראים את המגילה, משלוחי מנות… שִגרת פורים רגילה, שחוזרת על עצמה כל שנה…
אבל האמת היא שחג פורים הוא יום מיוחד בשנה, ממש כמו יום הכיפורים.
פורים זה מתנה נפלאה שקיבלנו מבורא עולם, שאם נבין מה טמון במתנה הזו, נוכל לקבל התחדשות גדולה, שכבר הרבה זמן אנו מחכים לה, וזקוקים לה.
מה הסוד של פורים?
כמה מילים של הקדמה, כדי שנוכל לענות על השאלה:
בכל איש ואשה ישראלים מסתתרת לה הנשמה היהודית. נשמה יהודית זה הדבר הכי רוחני, והכי חשוב שיש בעולם. כל העולם נברא רק בשביל נשמות ישראל, אשר עליהן חשב הקב”ה בראשונה, ואפילו התייעץ איתן האם לברוא את העולם.
רבי נחמן מברסלב זכרו יגן עלינו, גילה בספריו, שהבורא יתברך, מתפאר בכל נשמה ונשמה מנשמות ישראל, ממש כמו אבא שגאה בילדיו. האמת היא שהרבה יותר מזה, כי לעומת האב שבדרך כלל גאה בילדיו בעיקר כשהם מצליחים וכו’, הקב”ה מתפאר בכל אחד מילדיו בפרטיות, איך שהוא, תמיד, רק מעצם זה שהוא יהודי ויש בו נשמה כל כך גבוהה, אפילו אם הוא לא כל כך מתנהג כראוי.
מגלים לנו הצדיקים שגם אם יהודי חושב לעצמו שהוא איזה ‘פושע ישראל’, עדיין יש בו ‘ישראל’, יש בו נשמה יהודית, ורק בגלל זה, ה’ “תופש אותו על חם” – לא על דברים רעים (כפי שהורגלנו לחשוב שזו דרכו), אלא הוא “תופש אותו על חם” על נקודות קטנות מאד של טוב יהודי שיש בו, שהבסיסית שבהן היא עצם היותו בעל נשמה יהודית – ועל זה בלבד, הוא כבר מתפאר וגאה בו, ממש כמו אב הגאה בבנו לאחר שהצליח באיזה משימה קשה…
כל יהודי, כשהוא נולד, הוא מודע היטב לכח הנשמה שבקרבו, ומרגיש שאבא שבשמים שמח בו ואוהב אותו. אבל עם הזמן, החיים מתקדמים, ובד”כ הטיפוח והטיפול המסור שעלינו לדאוג לנשמתנו דועך, ואנו מתחילים להיות עסוקים יותר ויותר ב”חיים האמיתיים” שגוררים אותנו, לעיתים, למרוץ ארוך ומייגע, בלי שאנו יודעים לאן אנו מתקדמים באמת. עם הזמן ההקשבה פנימה לקולה השברירי של נשמתנו נחלשת, והנשמה המסכנה הולכת ונכבשת לה בגלות רוחנית – וכל זה קורה ממש בתוך כל אחד ואחת.
לפעמים ישנו איזה ארוע בחיים שגורם לנו לאיזו התרחשות פנימית, והנקודה היהודית שלנו מתעוררת לזמן מה: שאלות על איך אני חי, ומה התכלית, מתחילות לצוף להן בקרבי, אך בד”כ, העניינים נרגעים מהר מאד, החיפוש מפסיק ושגרת החיים מנצחת…
וכאן אנו חוזרים למתנה הגדולה שאפשר לקבל עכשיו ממש – בחג הפורים.
מה קרה שם במגילה?
המן הרשע ידע את הסוד הזה של נשמות ישראל, את גודל מעלתן, ואת ההתפארות שהקב”ה מתפאר בכל אחת מהן. דבר זה מאד הכעיס אותו, והוא רצה לטרפד את הנקודה היהודית. הוא התאמץ לבלבל את הנשמה היהודית, שלא תאמין שיש מישהו שמתפאר בה, שתרגיש כמו כולם, שתתנהג ככל העמים, לא כזו מיוחדת…
אסתר המלכה, שנמשלה לעם ישראל, נתפסת בשבי של אחשוורוש, ואט אט נחלשת אצלה תחושת הגאווה היהודית, והיא מתחילה לשכוח את מעלת נשמתה, וכמעט שמתרגלת לחיים בבית המלך, עם ככל העמים.
אבל מרדכי הצדיק לא יעזוב אותה לעולם, הוא מסתובב ליד חצר הארמון ושולח לה בלי הרף רמזים ומסרים, המעוררים אותה להיזכר מחדש: “אסתר אסתר, תיזכרי מי את באמת, מי הוא עמך ומולדתך. אפילו שאת מרגישה שאת “בחוץ”, שנקודת היהדות שלך כבר נחלשה, דווקא לך עם ישראל זקוק, ואת תוכלי להושיע אותו מצרותיו, ולבטל את גזרת המן לכלות כל נקודה יהודית.”
סיפור המגילה אינו איזה ארוע הסטורי ותו לא. זה ארוע נצחי הממשיך להתרחש בעולם היהודי, ואצל כל אחד ואחד תמיד, ובפרט כעת, ביום הזה ממש, בחג הפורים הקדוש.
כל יהודי ויהודי, יכול לקבל היום, מסר עילאי ממרדכי הצדיק (ממש כפי שאסתר קבלה), היישר לנשמתו התועה. מסר בשפה שאיננו יודעים להגדירה, בתדרים שאינם מוכרים, המצליחים להגיע לכל אחד ואחת באשר הם נמצאים.
תוכן המסר אישי ומסווג לכל אחד בפרטיות כפי מה שהוא זקוק לקבל, אבל המכנה המשותף לכולם הוא, שביום הזה – בפורים – הנשמות של כולנו מתעוררות מהשינה, ושואלות את עצמן: “היכן אני בעולם?”, ומתחילות להתגעגע מחדש לקשר כלשהוא עם אבא שבשמים.
הדבר הזה קורה בפורים מאליו, אבל בשביל לקלוט ולקבל את המסר הזה בצורה חזקה יותר, מרדכי הצדיק גילה לנו שיש כמה מצוות שעלינו לעשות בפורים.
זה מאד פשוט. עלינו לדאוג להיות בסביבה של אהבה ושלום – להיות באחווה ורעות עם הסובבים אותנו, וזה בעצמו יאפשר לנו לקבל את המסר ולשמוע את מה שאנו זקוקים לו כל כך.
רבי נחמן אומר שרוח סערה ומחלוקות שאופפות אותנו תמיד לא מאפשרת לנו לקלוט את הנדרש. ואם נגרום לאוויר (ולאווירה) להיות “אוויר הנח והזך”, המסרים הנדרשים לנו יגיעו סוף סוף ליעדם. זאת אומרת שכל הענין תלוי באהבה שתשכון בין נשמות ישראל, בהארת פנים ובגמילות החסד שנרבה לעשות עם הזולת.
וראו איזה פלא, כל המצוות של החג נועדו בדיוק בשביל לזה: מחלקים “משלוחי מנות” – גם למי שאינו נזקק, בשביל להרבות באהבה. נותנים “מתנות לאביונים” (לעניים) – לכל מי שמבקש, בלי לחשוב כלל האם באמת הוא נצרך לזה וכו’, רק בשביל להרבות בשלום ואהבה. יושבים יחד בצוותא לאכול “סעודת פורים” עד דלא ידע, ושומעים את “קריאת המגילה”, המספרת לנו את הסיפור אותו סיפרנו כעת על מרדכי ואסתר, שהוא בעצם הסיפור של כל אחד מאיתנו שנכבש באיזה חושך וגלות של עצמו. ואפילו התחפושות שאנו נוהגים להתחפש ביום זה, נועדו בשביל השלום, שכל אחד מתחפש לשונה ממנו, ובכך מטשטשים ההבדלים והניכור בין השונים.
פלא פלאים ממש, אם רק נחשוב על הדברים הללו, נכסוף אליהם, נתפלל לה’, כל אחד במילים שלו, לזכות לזה, ונשתדל לקיים את מצוות הפורים – נזכה, בעזרת ה’, ביום הזה לקבל את המתנה הגדולה שיהודי יכול לחלום עליה – נגלה מחדש את מה שחבוי בתוך הלב פנימה, שבאמת אני חלק מנשמות ישראל, ושאני בוודאי נשמה גבוהה מאד מאד, שה’ יתברך אוהב אותי ומתפאר בי, וממתין לי להתקרב אליו.
פורים שמח!!!