סדר עבודת ימי החנוכה – מתוך שיעורי הרב ניסן דוד קיוואק
עבודת ימי החנוכה
“ימי חנוכה הם ימי הודאה” כמו שאומרים בתפילת על הניסים “וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל”.
ואף שבעצם כל יום טוב ומועד הוא יום של הודאה, אבל החידוש המיוחד שמתגלה בחנוכה, הוא הכח להודות גם במצבים וזמנים של חושך. ללמוד ולהתחנך לילך בדרך הקדוש הזה, להודות ולהלל על כל הרחבה וישועה קטנה שמאירה לנו בתוך הצער והדחקות. ולא לצפות לזמן של גאולה וישועה שלמה בשביל להודות, אדרבא לחפש בתוך הקושי, איזה נר קטן של ישועה, ולהתבונן על ידי אותו הנר, איך השי”ת לא עזב אותו, ועדיין הוא מלא רחמנות עליו גם בזמן של חושך ודין.
וענין ההודאה הוא לא רק בלב, אלא הוא בעיקר בפה, להודות ולהלל להשם יתברך בלשון נוכח, לומר לו תודה, על כל דבר טובה שהשפיע עלינו.
וזה בעיקר העבודה של ימי חנוכה, בלילה וביום, לא רק בעת ההדלקה. להתרגל ולהתחנך ללכת בדרך הזה, לפתוח את הפה למעשה, באיזה הודאה קטנה.
ואל יאמר, מה יעזור המעט הודאה שלי, מאחר שאחרי רגע אני שוכח מהכל ונופל שוב להרגיש את הצער והריחוק, כי אם יתחיל להודות קצת בכל פעם שנזכר מהחנוכה, הרי שבמשך הזמן יזכה להכנס לחיי הודאה.
וזהו הכח של חנוכה, להתחנך לילך בדרך חדש, גם אם ח”ו אחרי כן נופלים מכך, וכמו שמחנכין קטן, שמלמדים אותו לעשות מעשה טוב, אף שאחר כמה רגעים הוא שוכח וחוזר למעשי קונדס שלו, כי במשך הזמן הוא לומד וגודל כראוי, כך גם אנו צריכים להתחיל בזה הרבה התחלות קטנות של הודאה, עד שבמשך הזמן יתרחב הלב לחיות תמיד חיי הודאה וקרבה לה’.
ומי שירגיל עצמו לילך בדרך הזה, אזי יזכה לחיות את ימי החנוכה, במעין עולם הבא, אף שלמעשה בפועל עדיין לא יצא מכל הבעיות והקשיים שלו, ויוכל להרגיש קצת מעין אותם השעשועים והתענוגים שיהיה לכל אחד ואחד לעתיד לבוא, שהוא תענוג עצום של קירבה לה’. ואם יעבוד על זה בחנוכה, הוא יקבל כח להמשיך על עצמו הדרך הזה של הודאה לכל ימות השנה. (ועיין באריכות מזה בליקוטי הלכות הלכות כלאי בהמה ד’)
הכנה למצוה
“לכל דבר שבקדושה צריך הכנה והזמנה” (ספר המידות תפילה כ”ג), וכפי שדבר זה הוא יסוד גדול בכל ספרי תלמידי הבעש”ט הק’ זיע”א, לא לעשות המצוות כמצוות אנשים מלומדה, אלא יש לעורר הלב ולהזמין אותו בכיסופים והשתוקקות לזכות להתקרב להשם יתברך על ידי אותו המצוה.
ונזכיר בזה כמה אופנים של הכנה:
א] לימוד הלכות של חנוכה. ההלכות הם הכלי המדוייק ששיער השי”ת שרק באופן הזה של קיום ההלכה, יוכלו להתקרב אליו. ואם הדבר נכון לכל המצוות שבתורה, שעל ידי לימוד הלכות אפשר לזכות לאור של אותו המצוה, על אחת כמה וכמה בהלכות חנוכה. כי בחנוכה יורד אור גדול בלימוד ההלכה, ללמוד דרך איך על ידי לימוד וקיום הלכה מרגישים קרובים וסמוכים להשי”ת (כמובן בליקו”מ תנינא סימן ב’), ואם כן, מובן הדבר שעל ידי לימוד הלכות חנוכה נוכל להתכונן לקבל המצוה כראוי ולהתקרב להשם יתברך בתוספת התקרבות על ידי הדלקת נר חנוכה.
ב] לימוד ספרי רבינו הקדוש במהותו של נר החנוכה, על ידי לימוד התורות יושפע עלינו שפע גדול מאור הדלקת הנר. גם מצד עצם הלימוד בהיותו יודע קצת מהו השכל הפנימי של החנוכה, וגם מצד הקדושה והתיקון שנפעל בלימוד ספרי צדיקים.
ולתועלת המעיין, לקטנו בקונטרס זה כמה ענינים מספרי רביז”ל, והזריז יוסיף מעצמו ללמוד בליקו”מ תורה י”ד, נ”ד, ב’ תנינא, ז’ תנינא, וכן באוצר היראה שם מתומצת כל עניני חנוכה מדברי ר’ נתן.
ג] אמירת ליקוטי תפילות, אותם התפילות הקדושות שיסד מורינו ר’ נתן זיע”א על חנוכה, יש בכוחם לעורר רחמי ה’ עליו לזכות להכנס לקדושת החנוכה, נוסף על כך שעצם האמירה של התפילות, יש בהם כדי לעורר כיסופים וגעגועים לחג הקדוש הזה.
ד] הודאה להשם יתברך שנתן לנו את ימי החנוכה, והוא עצה בדוקה, שעל ידי הודאה על החג, מתקשר האדם לפנימיות החג, ומתעורר בו כיסופים וגעגועים מתוך הרגשת שייכות וחיבור לזה, לא צמאון רע של הרגשת חיסרון ונתק. ואם הדבר נכון לכל מצוה ומצוה, הרי שהוא בוודאי כך בימי חנוכה שכל מהותו של החג הוא הודאה.
ה] לדבר עם השי”ת כדבר איש אל רעהו. הוא עיקר העצה להתכונן כראוי לחנוכה. לדבר עם השי”ת, ולהוציא בפה מלא את כל הרצונות שיש לו בלב בענין החנוכה, לבקש ולהתחנן לה’ [עם הרבה הודאה] שיאיר לו את החנוכה, וכך יזכה לתוספת התקרבות בחנוכה זו, ויזכה לעשות נחת רוח גדול על ידי הדלקתו.
ובמיוחד מי שלמד מתורת הצדיק, ויודע קצת מענין החנוכה, שאז בוודאי יהיה לו בניקל יותר להרחיב את הדיבור ושיחת הלב לה’.
ו] טהרת המקוה חסידים ואנשי מעשה נוהגים לטבול לפני ההדלקה.
נתינת שמן
סודות רבים נכתבו בספרי המקובלים בענין הכנת ומזיגת השמן לתוך הנרות. ולכן יש להתעורר בפעולה זו, שלא תהיה כמצוות אנשים מלומדה, כי צריך להאמין שכל פעולה של יהודי יש בה סודות גדולים.
והנה אחד מהדברים שר’ נתן מלמד אותנו הוא, שהשמן של נר חנוכה מרמז לנו על הדעת של התורה הקדושה, אשר יש בכוח התורה למשוח אותנו בשמן משחת קודש, לטהר לנו את הדעת מכל הבגדים הצואים והבלבולים המונעים אותנו כל השנה להתקרב להשם יתברך. ואשר זה מה שרצו היוונים לעשות, לטמא את כל השמנים שיש במוח. וכדי לבטל כוחם אנו מדליקים נרות החנוכה על ידי שמן.
וכעת לעת מזיגת השמן לתוך הכוסיות, יש לעורר הלב בכיסופים גדולים להמשיך על עצמנו את אור התורה הקדושה, ולבקש מהשי”ת לזכות למוח נקי וטהור, ולקבוע בלב קבלה חזקה שיהיה לנו שיעורים קבועים בכל יום בלימוד התורה הקדושה, כל אחד כי יכלתו, שיהיה דבר קבוע, חק ולא יעבור, שעל ידי זה בוודאי יזכה להפשיט את כל הבגדים הצואים. וכפי שרבינו הבטיח שכל מי שיהיה לו שיעור קבוע בכל יום חוק ולא יעבור בוודאי יצא במשך הזמן מכל העבירות שבידו (ועיין באריכות בהלכות בציעת הפת ה’).
כוונת הברכות
בזמן אמירת הברכה אנו ממשיכים ממש את השפע הגדול של המצווה אותה אנו מקיימים, ולכן יש לאומרו בקול ובכוונה הראויה, להודות לה’ על הטוב שעשה עמנו שזכינו שוב לעמוד בשנה זו, להדליק הנרות הקדושים, ועשה לנו גם בשנה זו ניסים כשם שעשה בזמן ההם בימי החשמונאים.
והנה כוונות רבות וסודות עמוקות יש בכל תיבה ותיבה של הברכות, אך כוונה אחת שמורינו ר’ נתן חוזר על זה כמה וכמה פעמים בליקוטי הלכות, שמן הראוי להשתדל לכוונם בשעת אמירת הברכות וההדלקה.
כי מובא באריז”ל לברך בנוסח של “ל’הדליק נ’ר ח’נוכה” שהוא ראשי תיבות של נח”ל, והוא גם ראשי תיבות “נ’פשנו ח’כתה ל’ה'”. כי נח”ל מרמז על עולם הבינה שהוא השפע שנקבל בעולם הבא, וכעת אנו זוכים להמשיך אותו השפע בהדלקת נר חנוכה, השפע של הודאה וקרבת ה’ שיהיה לעתיד לבוא. ועל ידי שאנו מכוונים להמשיך שפע מי הנח”ל מהדלקת הנר חנוכה, אנו יכולים לקבל כח לצפות ולקוות לישועת ה’ בכל ימות השנה, לקיים “נפשנו חכתה לה'”, לבל נתייאש מלחפש אחר הקירבה שלו, ונזכה תמיד לחזק הנפש לחכות לה’. (כלאי בהמה ד’)
כוונת ההדלקה
א] עיקר הכוונה בעת ההדלקה צריכה להיות בפשטות, שנזכה להדליק בנפשנו את אור הצדיק, שבא ללמד אותנו את הלימוד של האמונה והחיפוש אחר אור ה’. (הל’ כיבוד רבו ג’ – י’ ועוד הרבה) ומובן אם כן כמה יש לכוון ולחזק הלב, שמעתה נקבע שיעורים חדשים בתורת הצדיק, לחפש שם עצות ודרכי עבודת ה’, שעל ידם נוכל להתקרב לה’ יותר ויותר.
ב] גם מובא באריז”ל לכוון בכל יום של חנוכה להמשיך את שלש עשרה מידות של רחמים, בכל יום מידה אחת. וגם מי שלא יודע ובקי להרגיש בפרטי הסוד של מידות הרחמים המאירים בכל יום, צריך לדעת ולכוון בכלליות, להמשיך את מידות הרחמים. ועיקר הרחמים שאנו צריכים להמשיך, הוא הרחמנות האמיתית להוציא אותנו מעוונות, שזהו הרחמנות הגדולה ביותר. שעל זה מוסר הצדיק את נפשו, לרחם על כל אחד מישראל ולבלי להתייאש ממנו לקרב אותו בשלמות לה’ עד שיצא מכל העוונות שלו (השמטות להלכות חנוכה).
וזה אשר יש לכוון להמשיך על עצמו בעת ההדלקה, את הרחמנות של הצדיק, שמעתה יזכה להכלל בין אלו הנשמות שהצדיק מרחם עליהם, לקבל ממנו התקרבות חדשה לדעתו הקדושה, דעת של התחזקות אמיתי, לידע שה’ איתו עמו ואצלו תמיד.
ג] עוד מובא שם: שיש לכוון בכל יום צירוף אחד של אקי”ק פעמים אקי”ק שהוא בגמטריא ‘אמת’. ולעובדא למעשה מבאר לנו מוהרנ”ת, שבכל יום ויום עובר על האדם כל כך הרבה בלבולים ושקרים הבאים להטריד את דעתו שלא יתקרב לה’, ולכן צריך בכל יום בחנוכה לכוון את מידת האמת, לזכור מהו האמת בעולם, וישליך כל השקרים לאחריו, ויכין את עצמו מחדש בזמן ההדלקה כמו נער צעיר המתעורר להתקרב לה’, לרצות מעתה להתחיל התחלה חדשה לגמרי, שזהו כוונת השם אקי”‘ק – אנא זמין למהווי, אני מוכן להתחיל מעכשיו.
חצי שעה של ההדלקה
לאחר שזכה להדליק הנרות הקדושות, יש לשבת ליד הנרות לפחות כחצי שעה, שאז מאיר בהם אור רוחני גדול עד מאוד. ואפשר אז להתקשר לה’ מחדש, להשליך כל העבר שלו, להתחיל התחלה חדשה, ולהתחנך בדרך שיהיה תמיד סמוך וקרוב לה’, בכל מצב ובכל ענין שיעבור עליו.
ולכן יש להתבונן בנרות הקדושות, להאמין בהם באמונה חזקה, שזה הדבר אשר צוה ה’. כן, כל הסודות הנוראים שיש בחנוכה מצטמצמים לתוך הנרות והשלהבות הפשוטות האלו, הם אלו אשר ממשיכים עליו את אור הגנוז, אור הצדיק, אור הבינה, והאור שיתגלה לעתיד.
ואף שיודע בעצמו שעכשו הוא רחוק מאוד מלהשיג אור האמת שיהיה לעתיד, אל יאמר שחנוכה זה אינו שייך לו, כי זה מה שרמזו חז”ל במה שאמרו שאסור להשתמש לאורו, כי אכן האור שנזכה אליו לעתיד רחוק מאיתנו עד מאוד, ואין זה אומר שבחנוכה נזכה לזה ממש, אלא שבחנוכה מגלים לנו קצת שנראה מרחוק מהו אותו האור, וזה עבודתנו ליד הנרות, להסתכל בהם, ולחזק את האמונה שאור הצדיק ואור הגנוז שייך לנו, אף שבפועל עכשו עדיין אין לי רשות להשתמש בהם. כי בנרות האלו השי”ת שלח רמז ודרישת שלום מעולם הבא, לומר לו, הנה האור הזה שייך אליך, אתה עוד תתקרב אלי, רק תמשיך להחזיק מעמד ולכסוף לאור האמת. (שילוח הקן ה’)
ויפתח פיו בשיר וזמר לא-ל חי, כי הוא הזמן להכנס לשערי עולם הבא, להודות ולהלל, בשביל להכיר את השי”ת ולהיות קרובים אליו. ויאמר הזמירות הנהוגים, המדברים משבח הבורא, כמו רננו צדיקים, למנצח בנגינות וכו’, והעיקר שבסיום המזמור שיר חנוכת הבית, יקבל על עצמו “לעולם אודך”, שתמיד יהיה חזק בדעתו להודות לה’, גם בזמנים שידמה בדעתו כאילו הוא במיתת הלב וצרת הנפש (שם), וכמובן שאפשר וראוי להוסיף עוד ועוד ניגוני שמחה ודביקות בהשי”ת.
ואם יוכל, אזי ישפוך ליבו כמים לפני ה’ שיזכה להתקרב אליו, ולקבוע מעתה עיתים לתורה בהתחדשות נפלאה, ויתקרב לצדיק האמת מעתה ועד עולם בהתקשרות אמיץ וחזק. וגם יזכור להודות לה’ ליד הנרות, כדבר איש אל רעהו על כל הטובות שעשה עמו עד הנה.
שחרית
כפי שאמרנו לעיל, אף שעיקר אור החנוכה מאיר בשעת הדלקת הנרות, הדבר פשוט שהארת היום טוב הוא כל השמונת ימים. לכן באמת יש להתעורר להתחדש בתפילת השחר, שתהיה כראוי בכל כוחותיו בבחינת ‘כל עצמותי תאמרנה’ כפי שלמדנו רבינו הק’ שכל ענינו הוא תפילה, ואם כן מובן, שבימים אלו בהם מתעוררים הרצונות לחדש ההתקרבות שלנו לצדיק, יש לחדש כוחותיו להתפלל ולהודות, ולזמר הפסוקי דזמרה מילה במילה בחיות ונעימה.
ובפרט בעת אמירת ההלל, ישתדל להתחדש ולזמר כל מזמור בחיות וקול צעקה, וכפי שרבינו אמר “שעל ידי אמירת הלל בקול רם זוכים לאהבת השם יתברך” (ספר המידות – אהבה) ובזה יזכה להרגיש סמוך וקרוב אליו יתברך.
שבת חנוכה
בחיי רביז”ל היה שבת חנוכה זמן קיבוץ, שהיו מתקבצים אצלו אנשי שלומנו שהיו גרים בסמיכות אליו. ומובן מזה גדול הכח של שבת קודש זו, להתקשר מחדש לצדיק, להתקבץ יחד החברים באורו של הצדיק, וללמוד בצוותא איזה תורה של רבינו, ולהתפלל עליו.
ולכן גם קריאת התורה של שבת חנוכה יוצא בכל שנה בפרשת מקץ, אז קוראים הענין של יוסף הצדיק בכדי לגלות את נקודת הצדיק שהוא משביר לכל עם הארץ, ובכוחו נזכה לקבל מזון רוחני להתקרב לה’ (ליקו”ה ברכת המזון ג’)
ומה מיוחד דווקא בשבת חנוכה? משום שבשבת זו מתאחדים כל הכוונות המופלאות של הדלקת נר החנוכה ונר השבת. שהרי בחנוכה ממשיכים את אור הנר למטה, שהוא מרמז על אור של התחזקות גם בזמן נפילה. ובכל שבת מעלים למעלה בכח הדלקת נר השבת את כל הגשמיות להשי”ת.
מיוחדת אם כן שבת זו, שכיון שהדלקנו נר חנוכה לפני נר השבת, הרי שכבר ירד אלינו אור גדול של התקרבות שיתן בנו את הכח למשוך אותנו למעלה מכל מקום ומכל מצב בו אנו עומדים, שנזכה גם אנו להכלל באור השבת. (ועיין באריכות בהלכות שבת ו’ – כ”א)
ואין אלו רמזים נאים בעלמא, אלא הם ממש תיקונים נפלאים שמתעוררים מלמעלה עלינו בכל שנה ושנה, ויש לנו לכוון ולהתעורר להאמין בזה, ולזכור כל זאת בעיצומו של השבת, לחשוב הנה הנה, ירד עלי אור חדש שיכול לעלות אותי, וממילא לשכוח כל העבר ולקבל כח חדש להתקרב.
ומובן הדבר, כמה יש להתחזק בשבת זו, לשמוח הרבה ולעשות ריקודי הודאה, ולהתחדש בזמירות השבת. וכן להכניס כוחות מחודשים בשעת התפילה והלל.
דבר נוסף יש לציין, שככל שנזכה להשתדל לטעום מאור השבת, כך נזכה לאחר השבת להמשיך את אור השבת לימות החול, שזהו בעצם הסוד של כוונות חנוכה, להמשיך האור למטה, לאותם המקומות הנפרדים והעצבים (עיין בליקו”מ סימן ב’ תנינא). ולכן באמת אפילו שעיקר החנוכה הוא בימות החול, בהכרח שיהיה שם גם שבת באמצע.
זאת חנוכה
ביום קדוש זה מאיר ביותר אור הבינה, שהוא כדוגמת האור של עולם הבא, לצאת מהאמונה בטבע, להתעלות קצת מעל מגבלות הגוף והזמן, להתרגל לחיות קצת יותר חיים נעלים ורוחניים. וכל מה שדברנו עד כאן בעבודת החנוכה, יכולים ביותר לזכות אליו ביום זה, בו הדלקנו את כל השמונה נרות.
והנה בחנוכה זכינו בכל יום להמשיך על עצמנו מידה אחת של רחמים מתוך השלש עשרה מידות, וב’זאת חנוכה’ אנו זוכים להמשיך את כל החמשה מידות הנותרים, הרי שביום זה מושפע אור גדול של רחמים, ואז נשלם לגמרי המחילה וסליחה שהתחלנו להמשיך על עצמנו ביום הכיפורים.
ולכן הוא יום קדוש ביותר, ונהגו אנשי שלומנו לנגן בצוותא מניגוני יום הכיפורים. והעיקר בזה הוא לא המנהג, כמו עצם הענין, שכעת אנו מתחדשים להאמין שבוודאי השי”ת מחל וסלח לנו על הכל ביום הכיפורים שעבר עלינו לטובה, ואם השי”ת סולח ואנו נקיים, הרי שיכולים אנו להתחדש, כי כפי הסלח נא שזכינו לפעול ביום כיפור כך זוכים להתחדש בחנוכה (עיין בליקו”מ סי’ ז’ תנינא)
וזה בוודאי שזכינו להמשיך סליחה ביום כיפור, שהרי עיצומו של יום מכפר, אלא הכל תלוי כמה אנו מאמינים בקדושת יום כיפור ברחמים הגדולים של השי”ת. כי כפי שאנו מאמינים בזה ומדבקים את עצמנו לאמונה זו, כך נזכה אכן להתחדש כנשר נעוריכי לצאת מכל הייאושים למיניהם, להתחנך מחדש לעבודת ה’, ולקבל כח וגבורה לצאת למלחמת היצר.
[וזאת למודעי, שענין החנוכה הם מהנושאים המורחבים יותר בליקוטי הלכות, קחם משם, והזכרנו רק כמה נקודות כלליות]