בשבוע שעבר זכינו לכתוב מעט על הנושא של “ללכת עם תורה”, השבוע נמשיך בס”ד להיכנס יותר בנושא זה, לקרבו אל הלב, ולהביאו לידי מעשה. [והנני להדגיש: שאין שום צורך והכרח בקריאת מאמרים אלו, ואף מיותרים לגמרי להרבה מאנ”ש. ובתמימות ובפשיטות יכול כל אחד למצוא את הדרך הפשוטה והתמימה איך ‘ללכת עם תורה’. רק מאמרים אלו מיועדים ללבן כמה נקודות שלפעמים עמומות ולא ברורות לאנשים כערכי בני גילי].
כל אחד יכול!
ישנם רבים המשתוקקים ‘ללכת עם תורה’, אך אין הדבר עולה בידם.
אחת הסיבות העיקריות היא, שהענין של ‘ללכת עם תורה’ הצטייר בעיני רוב העולם, כ’לימוד התורה בעיון’ – דבר שנראה כבד ומאיים בעיני רבים. ולכן עוברים ימים ושנים, ורבים רחוקים מ’הליכה עם תורה’, וחבל מאד! החיים המאושרים בהישג ידינו…
כשמדברים עם אברך ותיק בברסלב, ומזכירים לו את ענין ההליכה עם התורות, מיד מצטייר הדבר בעיניו, שעליו לקנות קלסר עם דפים, ‘זרחנים’ ועפרונות, ולהתחיל להיכנס בעסק ברצינות… ללמוד טוב טוב את התורה, לעיין במקורותיה, לחפש את קשריה, וכו’ וכו’.
ולכן, הוא דוחה את הדבר מיום ליום. או שהוא מספר לך על נסיונותיו הכושלים, בהם ניסה לעיין בתורה ולא הגיע למבוקשו.
*
אך האמת אינה כן.
זה אכן אמת, שככל שמעיינים בתורה, יותר שייך ‘ללכת איתה’. והדבר פשוט וברור, שאת העומק האמיתי בתורה, לא מקבלים מלימוד שטחי. אך מאידך, לא ניתן לשעבד את ה’הליכה עם התורה’ ל’לימוד העיון’. חייבת להימצא דרך ‘ללכת עם התורה’ גם למי שלא למד אותה בעיון עמוק.
הן אמת ש:
“בְּכָל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶם עַמְקוּת גָּדוֹל מְאֹד בְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, עַמְקוּת לִפְנִים מֵעַמְקוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט וּבִפְרָטֵי פְּרָטִיּוּת. וְכַאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר: בְּהַתּוֹרָה שֶׁלִּי יֵשׁ עַמְקוּת גָּדוֹל” (הקדמת ליקוטי מוהר”ן).
“וּמִי שֶׁרוֹצֶה לִטְעֹם צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם הָאֵלּוּ צָרִיךְ לְהַעֲמִיק בְּעֵין הָאֱמֶת בְּעִיּוּן גָּדוֹל הָדֵק הֵיטֵב לְהָבִין הַדָּבָר עַל מַתְכֻּנְתּוֹ עַד מָקוֹם שֶׁיַּד שִֹכְלוֹ מַגַּעַת. אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה לְהָבִין הֵיטֵב פַּשְׁטִיּוּת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנֶּאֱמָרִין בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה” (שם).
אך “אַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִלְּתָא דְּשָׁוְיָא לְכֻלְּהוֹ. כִּי גַּם אֲשֶׁר קָצְרָה יָדוֹ לְהָבִין דְּבָרִים עֲמֻקִּים, הוּא גַּם הוּא יוּכַל לִמְצֹא מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹ בְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. בְּדִבְרֵי הָעֵצוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְהַמּוּסָר הַנִּפְלָא הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה. כְּפִי אֲשֶׁר יָאִיר ה’ עֵינֵי שִֹכְלוֹ לְהָבִין כַּוָּנָה הַפְּשׁוּטָה שֶׁהִכְנִיס רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה” (שם).
וגם רבינו הק’ בעצמו, “עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הוּא פֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁבְּכָל תּוֹרָה וְתוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶֹה … כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה הָיָה רַק שֶׁנִּשְׁתַּדֵּל לְהָבִין הָעֲבוֹדָה וְהָעֵצוֹת הַיּוֹצְאִים מִכָּל תּוֹרָה וְתוֹרָה, וְשֶׁנְּבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ וְנִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם כְּכָל הַכָּתוּב בָּהֶם בִּפְשִׁיטוּת” (שם).
*
מלבד זאת:
רבינו מסר לנו כבר כלל [לגבי חכמות העולם, להבדיל אין-סוף הבדלות], שלא יתכן שהתכלית תהיה מצומצמת לבעלי כשרונות וכיו”ב. “כִּי אִם כֵּן לֹא יַשִֹּיגוּ הַתַּכְלִית, רַק מְתֵי מְעַט מְעַט מְאֹד, דְּהַיְנוּ הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל, פִילוֹסוֹפִים. וּמַה יַּעֲשׂוּ קְטַנֵּי הָעֵרֶךְ, שֶׁאֵין לָהֶם שֵׂכֶל כָּזֶה לַחֲקֹר חֲקִירוֹת, לָדַעַת הַמֻּשְׂכָּלוֹת, שֶׁהֵם רֹב וְעִקָּר הָעוֹלָם, אֵיךְ יַשִֹּיגוּ הֵם אֶת הַתַּכְלִית?” (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, יט). וה”ה לעניינינו: עצה שרבינו הזהיר עליה כמה וכמה פעמים, לא ייתכן שתהיה מצומצמת רק לאלו המוכשרים לעיון עמוק בתורותיו.
*
בטרם נמשיך, אנו מחוייבים להדגיש:
גם אם לא היה שייך ‘ללכת עם תורה’, רק כשנלמוד אותה בעיון – עדיין אין זה אומר שהדבר אינו בהישג ידו של כל אחד ואחד. וזאת, משני סיבות: א. העיון בתורות רבינו אינו קשה וכבד כל כך, צריכים רק הכוונה, מסירות והתמדה. ב. גם אם זה קשה וכבד, גם לא נורא. מותר להתאמץ מעט, ולהיכנס לזה ברצינות…
למה לא? מדוע לא לעשות זאת? האם יש משהו אחר טוב יותר, לעסוק בו בשבעים שנותינו העלובות? האם לא ראויים תורות רבינו לתשומת לב, לפחות כמו סוגיית “יאוש שלא מדעת” ב’אלו מציאות’?…
אם ישנם מאות ישיבות העוסקות בסוגיות התלמוד, על אחת כמה וכמה שראוי ונחוץ שיהיו ישיבות בהם ישבו ויעסקו בתורותיו של רבינו, וללבן את סוגיית ‘קירבת אלקים’ ו’קיום התורה באמת’, על כל פרטיה ודקדוקיה!
הרי בסופו של דבר, כשיעלה שחר הגאולה, יהיו כאלה ישיבות לרוב. אז מדוע שלא נקדים ונפתח את אותם ישיבות, בעוד ליל הגלות…
אלא שאחרי ככלות הכל, אנו חוזרים לתחילת דברינו, ש: לא ניתן לשעבד את ה’הליכה עם התורה’ ל’לימוד העיון’. חייבת להימצא דרך ‘ללכת עם התורה’ גם למי שלא למד אותה בעיון עמוק.
*
ובכן, ישנם כמה וכמה נקודות פשוטות, אשר כשהם יהיו ברורים, ייווכח כל אחד לראות שההליכה עם תורות רבינו, שייכת לכל אחד ואחד גם אם עדיין לא למד את תורותיו בעיון עמוק. אך היות שאנו עומדים כבר בסופו של המאמר השבועי, ונשארו לי לכתוב רק כ-400 מילים, לכן לא ניכנס השבוע בעומק הדברים, רק נכתוב בקיצור נמרץ.
*
הנה, ההגדרה של ‘הליכה עם התורה’, כפי המובא בשיחת רבינו, היא: “דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל עֲבוֹדָתוֹ וְהִלּוּכוֹ בְּיִרְאַת ה’ עַל פִּי הַנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכָל תְּפִלָּתוֹ וְשִׂיחָתוֹ יִהְיֶה לִזְכּוֹת לְהַגִּיעַ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאוֹתָהּ הַתּוֹרָה, וְכֵן יִתְנַהֵג אֵיזֶה זְמַן” (שיחות הר”ן, רצז).
‘וכאן הבן שואל’, ותוהה:
א. איך אני מסוגל לעבוד את כל עבודתי והילוכי ביראת ה’ על פי הנאמר באותה התורה, אם לא למדתי אותה בעיון רק בהבנה פשוטה מראשה לסופה?
ב. איך אני יכול להתפלל את כל תפילתי ושיחתי רק סביב התורה הזאת, אם עדיין לא ירדתי לעומק הדברים איך תורה זו מקיפה את כל הרפתקאות חיי?
וכאן באה התשובה, ואומרת: פשוט מאד! אפשר ואפשר!
אם יש לאדם ‘ביטול’ ו’תמימות’, די לו בלימוד פשוט של התורה, ללכת איתה ולהתפלל עליה!
*
מה הכוונה ‘ביטול’ ו’תמימות’?
הכוונה היא, שאם בחרתי ללכת עם תורה א’ לדוגמא – ברור לי שבתקופה זו התכלית היחידה שלי היא מה שכתוב שם. ואם רבינו אומר לי שם ש”איש הישראלי צריך להסתכל בשכל שיש בכל דבר” – אז גם אם עדיין לא למדתי בעיון, מה העומק שבדבר, אך זאת ברור לי, שמה שמוטל עלי, זה ‘להסתכל בשכל שבכל דבר’. ולכן אני כבר עכשיו, מתחיל להתפלל על זה, ולחשוב על זה. [וכמובן שאז גם מתעורר בי רצון חזק לעיין ולבדוק מה העומק שבדבר].
*
וכך מספר מוהרנ”ת (בהקדמת ליקוטי תפילות), שכשדיבר רבינו עם אנשיו מהענין של “לעשות מתורות תפילות”, ודיבר אז מתורה ה’ בליקוטי מוהר”ן, אשר שם מדובר מעניינים גבוהים, שחייב כל אחד לדאוג לתיקון העולם, ולהתפלל בעבורם. ולדעת אם זה לפני גזר-דין או אחרי, וכו’ וכו’.
“ושאלו אותו אז: כי אין זה צריך לנו עכשיו כי אנו רחוקים עכשיו להתפלל על זה לפי מדרגתנו עכשיו?. השיב להם: הלא ישמעו אזניכם מה שפיכם מדבר בהתורה הזאת, כי הלא מבואר כאן, שכל אדם מחוייב לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי, ואם כן החוב מוטל על כל אחד ואחד בהכרח ואינו יכול לפטור עצמו מזה וכו’. כדברים האלה נשמע מפיו הקדוש זכרונו לברכה בעצמו”.
שימו לב, מה כתוב כאן:
כששאלו את רבינו הק’ שהם רחוקים עכשיו מלהתפלל על זה, ואין זה מדריגתם עתה. לא ענה להם רבינו: תלמדו את התורה בעיון עמוק, ואז תבינו איך הדבר מתפרש לגביכם, ואיך זה שייך למדריגה שלכם!. אלא אמר להם בפשיטות: ישמעו אזניכם מה שפיכם מדבר, הרי כל אחד מחוייב לומר בשבילי נברא העולם וכו’…
ללמדנו: שכל מה שקשה לנו למצוא את עצמנו בתוך התורה, אין זה [בדווקא] מחמת שחסירה לנו הבנה עמוקה בתורה, אלא מחמת שאין לנו את התמימות והפשיטות. וכשיהיה לנו אותה, נוכל למצוא את עצמנו בקל בכל תורה ותורה.
אני חייב לגמור, נרחיב בל”נ פעם אחרת אי”ה.