חשבתם פעם – למה קשה לברך לפני שאוכלים?
או מדוע אחוזים גדולים ממי שמברך מעבירים זריז את הברכות בלי לשים לב?
נקודה קטנה שתפתח לנו אור גדול בעבודתו יתברך בעז”ה
שאלו את האר”י הקדוש כיצד זכה למדרגות גבוהות כל כך?
הארי השיב מפני שני דברים: האחד שעשה את המצוות בשמחה, השני שהשתדל מאד לכווין בברכות הנהנין.
מה העניין של ברכות הנהנין?
כשאתה מתפנק על איזו עודת קצפת או משהו בסגנון כביכול קשה לזכור את ה’ אבל אם אתה מחבר את ההנאה שלך לה’ זה דבר גדול מאד. המקובלים מסבירים שככל שהאוכל יותר טעים יש בו ניצוצות קדושה גבוהים יותר.
אם הם יתרוממו ויחזרו אל שורשם – זה תלוי בך אם תזכור את ה’ באותו רגע או לו.
ביכולתנו כל יום לחבר שמים וארץ. ע”י כך שאנו מחברים את ההנאות שלנו לה’ יתברך.
אתה אוכל משהו טעים? תחבר אותו לה’ ותשמח בזה.
כך אתה מחבר את הדבר הגשמי ביותר עם האלוקות והופך אותו לדבר רוחני וגבוה מאין כמוהו!
אז למה זה מזכה את האדם שעושה זאת בקדושה גבוהה?
כי מי שעושה זאת הוא לא נותן לחומר להוריד אותו – בדיוק הפוך הוא מרים את החומר.
החיים החומריים שלו הופכים להיות רוחניים ומלאים קדושה ואז – הוא מוצא ורואה את ה’ יתברך בחייו. הגשמיות של העולם לא מסתירה לו את ה’.
הוא מחובר לה’ בתוך הגשמיות של העולם וזוכה למדרגות גבוהות של גילוי שכינה.
אז עצה נפלאה לכולנו!
כשאנחנו באים לאכול נזכור רגע מאיפה בא האוכל הזה. נחבר אותו לה’ ונברך עליו בשמחה.
בהצלחה, מוזמנים להגיב
כותב המאמר: יחיאל אמיתי