“כַּמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, 
לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְעוֹרְרָם וְלַהֲשִׁיבָם לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ” 
(חיי מוהר”ן, חלק “עבודת השם” סעיף תקמ”ג)

“צְּרִיכִין לְהַשְׁאִיר תַּלְמִידִים שֶׁאֵלּוּ הַתַּלְמִידִים יַעֲשׂוּ תַּלְמִידִים אֲחֵרִים,
 וְכֵן הַתַּלְמִידֵי תַלְמִידִים יָאִירוּ לְהַלָּן יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכֵן לְדוֹרֵי דוֹרוֹת” 
(חיי מוהר”ן מעלת תורתו וספריו הקדושים שע”ג)

(ליקוטי הלכות חושן משפט הלכות שליחות והרשאה הלכה ד’ אות י”ג)

(זוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קכ”ח עמוד ב’)

“וכל אדם צריך לקיים זאת, לרחם על ישראל להוציאם מעוונות, לידע ולהודיע, 
שיש אלוקים שליט בארץ ושאין שום תכלית בזה העולם, כי אם לעשות רצונו יתברך. 
כי אין נשאר מהאדם אחר הסתלקותו כי אם הדעת הזה שהאיר בחבריו” 
(קיצור ליקוטי מוהר”ן תורה ז’ ליקוטי מוהר”ן חלק ב’)

“וכל אדם מחויב להשתדל בזה, כי “לו תוהו בראה. לשבת יצרה”,
 וכמו שהאדם מצווה להעמיד בנים בעולם בשביל קיום המין, 
כן הוא מצווה להכניס דעת ויראת שמיים בבני אדם. 
כי זולת זה אינו בכלל אדם כלל” 
(קיצור ליקוטי מוהר”ן תורה ז’ ליקוטי מוהר”ן חלק ב’)