השבוע נתייחס לשאלה ידועה, המעיקה לכל הניגש ללכת עם תורה מליקוטי מוהר”ן, והיא: איך אני מוצא את עצמי בתורותיו של רבינו? איך אני אכן מרגיש ומבין שרבינו מדבר בתורתו זו על בעיותיי האישיות?
בפשטות הפתרון לשאלה זו, טמון בלימוד העיון, כי ככל שנלמד את התורה בעיון יותר, כך נחדור יותר לנשמתה של התורה, ונבין איך התורה שופכת אור על כל מצבי והרפתקאות החיים [כאשר ביארנו באריכות במאמרנו האחרון].
אך האמת שהפתרון הרבה יותר פשוט ונגיש, ואינו תלוי אלא בגישה הנכונה לתורת רבינו, כאשר נשתדל לבאר בשפה פשוטה בס”ד. ומה’ אשאלה מענה לשון, שיהא בעזרי לבאר את הדבר במילים ברורות ופשוטות, באופן שייכנסו בלבנו לעובדא ולמעשה, אמן.
ובכן, שימו לב:
כשאנו ניגשים לתורת רבינו, ורוצים ללכת בה, אין אנו צריכים לחפש ‘היכן מדבר כאן רבינו מהבעיות האישיות שלי’. אלא הפוך ממש; עלינו לחפש ‘איך מתפרשים בעיותיי ומצוקותיי לפי דברי רבינו בתורה זו’.
ביאור הדברים:
כל תורה ותורה שבליקוטי מוהר”ן, היא בעצם ביאור שורשי על כל מה שקורה עם כלליות העולם, ובפרטיות, עם כל נשמה מישראל. ~ כל תורה מליקוטי מוהר”ן היא בעצם הסיפור שמסתתר מתחת כל הרפתקאות העולם ויושביו!
כל תורה מליקוטי מוהר”ן היא ‘שפה’ והקדמה כללית, שעל ידה אנו יכולים להסביר ולהבין את כל מה שקורה בעולם, ומה שקורה איתנו!
ולכן, כשאנו ניגשים ללמוד תורה מהתורות, אין שום צורך לחפש ‘היכן מדבר כאן רבינו מהבעיות האישיות שלי’, אלא לחפש ‘איך מוסברות ומובנות הרפתקאות חיי לפי השפה וההקדמה שבתורה זו’…
*
הבעיה היא, ש:
אנחנו קובעים בעצמנו מה הם הבעיות שלנו, ורק אחר שקבענו מה הם בעיותינו, אנו באים לשמוע מרבינו מה יש לו לומר לנו, ומה הוא מציע לנו כדי לפתור את הבעיות. ולכן, כשאנו רואים שהוא מדבר איתנו על דברים שלא מוכרים לנו, אנו מתאכזבים.
אך, האמת היא, שבכל תורה מליקוטי מוהר”ן לא מציע לנו רבינו רק עצות איך לפתור את הקשיים שלנו, אלא מגלה לנו גם מה הם באמת הדברים שאותם אנו צריכים להשיג, ומה הם השורשים של כל מעברינו והרפתקאותינו בגוף ונפש וממון.
ואם כן, אמור מעתה:
כשהאדם מרגיש שרבינו לא מדבר בתורה זו ממה שעובר עליו – פירושו של דבר הוא, שאינו רוצה לשנות את ההבנה וההסתכלות שלו על חייו, ואינו בא לשמוע מרבינו מהי בעצם שורש בעייתו האמיתית. אלא הוא בא רק לשמוע ולראות איך רבינו מתייחס לבעיות שלו, בצורה שהוא הגדיר אותם.
מה שאין כן, החסיד האמיתי – כשהוא ניגש ללמוד ליקוטי מוהר”ן, אינו מחפש לראות בתורת רבינו היכן רבינו מדבר ממנו ומהרפתקאותיו. אלא ההיפך הוא הנכון, הוא בא לשמוע מרבינו מה הם באמת הרפתקאותיו, ומה פשר מעבריו לפי מה שהוא לומד כעת בתורת רבינו…
הבנת? – אל תחפש בליקוטי מוהר”ן היכן רבינו מזכיר אותך, אלא חפש בתוכך איך אתה מוסבר לפי דברי רבינו…
*
כשרבינו אומר לנו תורה, הוא מספר לנו “בשפה שלו” מה קורה איתנו. ומה שאנחנו לא מצליחים למצוא את עצמנו בדבריו, היא מחמת שאנו מחפשים לראות היכן מדבר רבינו עליי “בשפה שלי”. אך כשנסכים לשמוע את שפתו של רבינו, ולהפוך אותה לשפה שלנו, הכל יובן בקלות.
*
כדי שתבינו את הדברים לאשורם, נשתמש עם דוגמא גשמית, בתור משל:
היה אחד שסבל כאבים חזקים בבטנו, והתייסר בכאביו. בצר לו פנה אל הרופא שיבדוק אותו. אחר בדיקה מעמיקה ומקיפה הגיע הרופא למסקנה שהוא סובל על ‘אולקוס’, ורשם לחולה תרופה לכך.
התקומם החולה וטען: מה אתה מדבר איתי גבוהות על ‘אולקוס’? איזה ‘אולקוס’? פשוט כואב לי הבטן ותו לא… דַבֵּר איתי בגובה העיניים, אל תגיד לי ‘אולקוס’ ושאר מיני הגדרות גרנדיוזיות…
מה אתם אומרים? מי צודק, החולה או הרופא? האם באמת הרופא טעה באבחנתו?
ודאי שלא! הרופא צדק, ואכן החולה סובל על ‘אולקוס’. ואין כאן שום סתירה; נכון שיש לו פשוט כאבי בטן, רק הרופא חשף את הסיבה שמאחורי הכאבי בטן, ומצא שמדובר ב’אולקוס’.
אם הרופא אמר שאתה סובל על ‘אולקוס’, אתה לא צריך להמתין מתי ידבר כבר הרופא על מה שאתה באמת סובל… אלא אתה צריך לקלוט ולהבין שמה שאתה סובל, זה בעצם ‘אולקוס’…
והוא הדין ממש לעניינו:
אנו סובלים על כאבי ראש ובטן רוחניים – כואב לנו, מר לנו. ואנו באים לרופא הגדול, לליקוטי מוהר”ן, לקבל רפואה. ואז אנחנו מגלים שמדברים איתנו על מושגים גבוהים ונעלמים; אור השכל, חי”ת ונו”ן (תורה א) חרב התפילה, תיקון המשפט (תורה ב), שני ציפרים חיות טהורות (תורה ג) וכו’ וכו’.
ואז אנו משתוממים ושואלים: איך אני מוצא את עצמי בזה? מה אומרים לי כל אלו הדברים הגבוהים? הרי אני סובל על דברים פשוטים ונמוכים?…
נו, וכי יש צדק בשאלה זו? – שטויות והבלים!
הרי אלו המושגים הגבוהים, הם בעצם שורש סיבת סבלותיך! רבינו הגדיר לך כאן את מה שאתה סובל, במילים שורשיות ואמיתיות!
*
ובכן, לעובדא ולמעשה:
בכל תקופה אנו בוחרים לעצמנו תורה מהתורות בליקוטי מוהר”ן, ו”הולכים איתה”, כרצון רבינו הק’. ובכל תקופה ותקופה, אין לנו שום רצון ולא שום מטרה ותכלית, ולא שום נושא אחר, רק מה שכתוב באותה תורה שאנו הולכים איתה.
בתקופה שבה אנו הולכים עם תורה א’ – כל רצוננו ומטרתנו ותכליתנו וכל מה שמטריד אותנו, הוא רק מה שכתוב שם: השכל שבכל דבר, החי”ת והנו”ן, התורה בכח, חיזוק המלכות דקדושה, שגעון היצר וכו’ וכו’.
בתקופה שבה אנו הולכים עם תורה ס”א – אין לנו שום רצון ושום בעיה רק מה שכתוב שם: אמונת חכמים, הוצאת משפטי אמת מכל הלימודים, הסמכת רבי שאינו הגון, סוד העיבור, הקיבוץ, וכו’ וכו’.
וכל מה שקורה איתנו באותם תקופות, נמצאים בהכרח בכל אלו המושגים המדוברים בתורות אלו. וזה רק ענין של [עיון, ובעיקר] התבודדות, להבין איך כל אלו המאורעות מתפרשות לפי השפה של התורה אשר איתה אנו הולכים בתקופה זו.
*
אוסיף רק לסיום, פרפרת מעשית:
אם בתקופה זו אתה הולך עם תורה פלונית, הרי כשאתה בא בהתבודדות לשפוך את שיחך לפני ה’, השתדל כמה שיותר לספר את לבך לפני ה’, עם ה”שפה” של התורה אשר אתה הולך איתה. [וכמובן, ככל שתלמד את התורה בעיון יותר, עם הליקוטי הלכות, וביאור הליקוטים, תצליח לעשות זאת ביתר קלות].
לדוגמא: אם אתה הולך עם תורה א’, ואתה בא כעת בהתבודדות לספר לפני ה’ כמה אתה מתאווה לאיזה תאווה רעה – השתדל לספר זאת לפניו בשפה של תורה א’. כגון: רבונו של עולם, איזה חן יש לתאווה זו בעיני… כמה מתגברת עליי מלכות הרשעה המפתה אותי שלא להסתכל על השכל האמיתי, רק ללכת אחר תאוותיי, כמו בהמה דלית לה שום שכל מגרמה… וכן הלאה. [ואז גם תרויח, שתוך כדי שיחה יתגלו לך דרכים נפלאים איך אכן לפתור את אותה בעיה. ואגב, גם יתחדשו לך המון חידושים אמיתיים ופנימיים בדברי התורה, ודוק ואכמ”ל].
יהי רצון שנזכה לחיות עם התורות של רבינו, ולנשום אותם יום יום. עד שלא תהיה לנו שום פרשנות והבנה אישית במה שעובר עלינו, רק מתוך תורות רבינו הקדוש, אמן.
נ.ב. אני מאד מקווה שהדברים מובנים, והביאו לכם תועלת. אם לא, אשמח לשמוע את תגובות הקוראים, וללבן יחד [ע”ג הלוח] את הדברים הצריכים ב